סיפורי הבראה

מסתבר שסרטן זה המועדון היחיד שלא עושה מבחן קבלה.
הסרטן מקבל אנשים מכל הסוגים, הגילאים, הצבעים והמינים.  וב-10.1.21 הוא קיבל גם אותי.  האמת? האבחנה של סרטן השד, שנחתה עלי באמצע החיים (בגיל 42), הצליחה להפתיע אותי.

עד שהיא הגיעה, השתדלתי לחיות חיים מלאים ומשמעותיים, עם אפי, בעלי, ועם 3 ילדיי - איתן (10.5), דניאל (9) וליה (5). נהניתי מהאמהות ומהזוגיות שלי (למרות שכמובן שהיו גם רגעים קשים), הרגשתי שאני מאוד אוהבת את מה שאני עושה (ליווי אנשים וקבוצות בתהליכי התפתחות אישית, קבלה עצמית ופיתוח חוסן נפשי), ושרוב הזמן אני מצליחה להגשים את עצמי. לא פחות חשוב - הרגשתי שאני חיה את הכלים שאני מלמדת ושהם עוזרים לי לפתח חוסן נפשי ולהתמודד עם המשברים בחיי. בואו נגיד שאני מאוד שמחה שחליתי בסרטן כשכבר היו באמתחתי כל הכלים המדהימים האלה להתמודדות עם המצב.

כל חיי גדלתי לצד סיפור סרטן משפחתי שהקיף אותי מכל עבר. סבתא שלי חלתה בסרטן השד ואז בסרטן השחלה (והחלימה משניהם!), האחיות של סבתא חלו, אמא שלי חלתה פעמיים בסרטן השד ואז בסרטן בבלוטת התריס, 2 הסבים שלי נפטרו מסרטן ואבא שלי חלה בסרטן הערמונית. 

בגיל 31 עשיתי בדיקת דם לאיתור נשאות גנטית ונמצאתי נשאית לbrca1, גן שמעלה מאוד את הסיכון לסרטן שד וסרטן שחלות. בייעוץ הגנטי נאמר לי להקפיד על תזונה בריאה, על כושר ועל אורח חיים בריא באופן כללי, וגם – לכרות את השחלות כריתה מפחיתת סיכון עד גיל 40 ואולי גם לכרות את השדיים כדי להפחית סיכון לסרטן השד, לשיקולי. החלטות כבדות מנשוא לאשה בת 31 שרק התחתנה ומתחילה להקים משפחה...

לצד ענן הסרטן שריחף מעל משפחתי כל השנים והידיעה שאני נשאית ושסביר להניח שזה רק עניין של זמן עד שהסרטן יגיע, איפשהו האמנתי שאצליח להתחמק ממנו, בגלל העבודה הרגשית שעשיתי עם עצמי בשנים האחרונות. 
כמי שהתמודדה בנעוריה עם בולמיה קשה והדחיקה את הרגשות שלה בקביעות, למדתי על בשרי את הסכנה שבהדחקה ולכן כבר למעלה מ2 עשורים שאני עושה תהליכי מודעות עצמית ומקפידה לתת מקום לרגשות שלי כי אני מאמינה שהדחקה יוצרת מחלות.
מעבר לכך, בגיל 39.5, אחרי שסיימתי להקים משפחה וילדתי את 3 ילדיי, עברתי ניתוח לכריתת השחלות כדי להקטין את הסיכון לסרטן שד ושחלה.

בסופו של דבר, בבדיקת מעקב שגרתית שאני עושה כנשאית כל חצי שנה, כירורגית השד הרגישה משהו חשוד. בהתחלה היא חשבה שאולי זה בגלל מבנה השד הסמיך שלי ואולי זה בגלל ההורמונים שאני נוטלת, אך בMRI  כבר ראו בבירור – גידול סרטני בשד שמאל. 
משם נכנסתי ללונה פארק מטורף של אינסוף בדיקות, ניתוח להוצאת הגידול, טיפולים כימותרפיים קשים, אובדן השיער הארוך והיפה שהיה לי, וניתוח לכריתת השדיים ושחזורם שבחרתי לעשות כדי להקטין את הסיכון לחזרה של המחלה.
בדיעבד, אני יכולה להגיד שהיו כמה דברים שעזרו לי לצלוח את המחלה ואף לצמוח מהמשבר הגדול והמפחיד בחיי –
קודם כל, זכיתי ברופאים מדהימים מהשורה הראשונה שהיו עבורי כמו מלאכים (דוקטור אלון לירן הפלסטיקאי ופרופסור תהילה מנס הכירורגית). קשובים, סבלניים, אנושיים ומקצועיים. ידעתי שלמרות שאיבדתי שליטה על חיי ועל גופי, אני יכולה לשחרר ולהתמסר לטיפול המסור שלהם.
שנית, לאורך כל הדרך שמרתי על אופטימיות גדולה מאוד ואמונה חזקה שזו רק מכה בכנף, שהולכת להיות תקופה מאתגרת אבל אני אעבור אותה ואפילו אצמח ממנה. ידעתי שזה לא קרה סתם כדי שאסבול. 
בנוסף, מהרגע הראשון בחרתי לעצמי מסגרת הסתכלות מעצימה על כל הארוע. למשל, בחרתי לראות במחלה – "מתנה". זו אמנם מתנה באריזה מפחידה מאוד, זו אמנם מתנה שלא ביקשתי לעצמי (ואני לא מאחלת לאף אחד), אבל ידעתי שזו מתנה, ושעלי להיות פתוחה לגלות מה הטוב שהיא מביאה לחיי. 
וכשחיפשתי את הטוב – הוא הגיע בכמויות, לצד הסבל והקשיים הרבים שהתקופה הזו הביאה איתה. דווקא בזכות הסרטן למדתי לקבל את עצמי באמת, בלי השיער שלי, בלי השדיים שלי, בלי החיצוניות שלי שתמיד עזרה לי. גיליתי את העוצמות הפנימיות האמיתיות שלי. גיליתי את האופטימיות, החוסן וכוחות הנפש שלי. גיליתי שאני חזקה ושאף אחד ושום דבר לא יכולים לקחת ממני את החיוך שלי.
מעבר לכך, לאורך ההתמודדות הקפדתי לשתף במסע שאני עוברת, לא להיות לבד. מאז שהתמודדתי עם בולמיה ועם הסתרה ובושה גדולה בנעוריי, למדתי שהסתרה מייצרת בדידות וניתוק ואילו שיתוף = בריאות והוא חלק חשוב בריפוי שלי ובקבלת העזרה והתמיכה שהיו כל כך חשובים בתקופה זו.
מעולם לא שאלתי את עצמי למה זה קרה לי, כמו שקורה לנו לא פעם בזמני מחלה או משבר. הקפדתי לשאול את עצמי – לשם מה זה קרה לי? מה ההזדמנות שלי כאן? איך אני יכולה למנף את זה? וכך היה. בזכות השיתופים שלי נגעתי באלפי אנשים ברשתות החברתיות והצלחתי לעורר השראה ולחזק אחרים. צעדתי בתצוגות אופנה והשתתפתי בקמפיינים להעלאת המודעות לסרטן השד ואף כתבתי ספר בו אני משתפת במסע האישי שלי. ספר שאני עומדת להוציא לאור בקרוב במטרה לעזור לכל מי שמתמודדת עם המחלה לעבור אותה בצורה קלה וטובה יותר. 
אין ספק שרק צמחתי מהמשבר המאתגר הזה, ואמנם אני לעולם לא אחזור להיות מי שהייתי לפני המחלה, אבל ברור לי שכעת אני הגרסא המשודרגת שלי עצמי, שמתפתחת ומתעצמת עם כל משבר שמגיע.