הסיפור של מורן
מה לי ולסרטן?
הרי אני מתרגלת יוגה, אוכלת בריא, לא מעשנת, עושה ספורט, מדיטציה, לומדת תודעה...
כאדם בריא ומודע חשבתי שאני מוגנת.
בקיץ 2019 הרגשתי בלוטת לימפה נפוחה בצוואר, שהופיעה אחרי 5 חודשים מתישים של גרד עיקש ובלתי מוסבר בכל הגוף. התחלתי בירור רפואי וכשלושה חודשים לאחר מכן אובחנתי עם סרטן מסוג הודג'קין לימפומה.
לא נבהלתי, אבל גם לא ממש האמנתי.
גם תשובה רשמית של ביופסיה לא הצליחה לשכנע אותי בהתחלה. רבים סביבי, כמוני, התקשו להאמין שיש לי סרטן ושהחיים עומדים להשתנות.
הדבר הראשון שהבנתי הוא שאני רוצה לחקור, ללמוד, לגלות ולהבין: למה סרטן, למה עכשיו ולמה דווקא לימפה?
על פניו, המשכתי לחיות את חיי כרגיל והדהדתי בריאות. לא מיהרתי לכימותרפיה, למרות הלחץ הסביבתי "להרוג את זה ולסיים עם זה" הכי מהר שאפשר. פט סיטי עשיתי אחרי 3 חודשים של טיפולים שונים ללא כימו.
כשהעולם עצר בסגר הקורונה הראשון, מעל חצי שנה מקבלת האבחנה שלי, עצרתי גם אני, והסכמתי להוסיף כימותרפיה, שהיתה עבורי רפואה משלימה והשלב האחרון בריפוי שלי.
כן, היה לי המון אומץ. הבנתי את זה רק בדיעבד. לאורך הדרך הייתי מאוד נחושה והאמנתי בדרך שלי, שהביאה אותי למקומות מופלאים של גילוי וצמיחה. טיפלתי בעצמי כמעט בכל דרך אפשרית, אבל בעיקר טיפחתי והעצמתי בתוכי אור ואהבה עצמית. זאת היתה העבודה הקשה והמשמעותית ביותר בדרך לריפוי אמיתי, מלא ועמוק.
זכיתי להיות עטופה באנשים אוהבים ומדהימים ונפרדתי באהבה מכאלה שכבר לא התאימו.
וגיליתי על עצמי כל כך הרבה...
מעל 3 שנים שאני בריאה ממחלה שהיתה עבורי מתנה גדולה לשינוי אדיר!
