עם מה יהיה עליי להתמודד אחרי שאבריא? עם החיים כמובן. רק אחרת.

כאשר אנחנו בתוך משבר, קשה לנו לראות את סופו.
קשה לנו לדמיין מי נהיה כאשר כל זה יסתיים.
כל מה שאנחנו רוצים הוא שכל זה יגמר ומהר.
 
"אתה אגרסיבי מדי" היא טענה אחרי שאמרתי לה שהחיים שלה תותים.
בתור מי שהחלימה ממחלה קשה, וכל מה שרצתה היה להחלים, עכשיו היא מתלוננת שהחיים שלה תקועים.
ומי בדיוק תוקע אותם? אני סקרן לדעת.
 
אנחנו יכולים להמשיך ולהאשים את כולם בסבל שלנו, בתקיעות ובמצב. אבל האשם היחיד במצב הוא אנחנו.
"אנחנו" זה בגדול. בקטן אלו האמונות שלנו, התפיסות השגויות, המחשבות והפרשנות שלנו למה שאנחנו קוראים "המציאות".
אנחנו חיים רק בתוך זווית הסתכלות אחת. פשוט כי ככה גדלנו. אותו מבט עמום שמלווה אותנו שנים. אנחנו נוטים להאמין שהזווית הזו, המבט הזה, החיים האלו-זו המציאות היחידה הקיימת.
נכון, זו המציאות שאנחנו פוגשים אך היא אינה המציאות היחידה שקיימת.
 
כאשר יוצאים מתוך משבר, מוטל עלינו לגלות, מה מעכשיו נוכל לעשות אחרת? כיצד נוכל לשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגות שלנו כדי שנוכל להתבונן על העולם קצת אחרת והוא יתבונן עלינו בחזרה בדרך יותר חומלת ומכילה.
אם נמשיך להאשים את כולם, הרי שלא יצאנו עדיין מדפוס הקורבנות שאחזנו בו.
אז כן, יתכן ואני אגרסיבי כשאני מפציר בה לעוף על החיים שלה. כי אם היא לא תעשה את זה אף אחד לא יעשה את זה עבורה.
 
מה דעתכם?