אישה עברה ניתוח לכריתת רחם לאחר שאובחנה בסרטן הרחם.
הסבירו לה שאם תעבור ניתוח לכריתת רחם, היא מקטינה משמעותית ואף מונעת את חזרת הסרטן לרחם. סה"כ נשמע הגיוני.
נעשה ניתוח ובכך נגמרה הבעיה.
אז זהו, שלא. עשר שנים מאוחר יותר הופיע שוב גידול.
איפה? בדיוק באותו אזור שבו היה הרחם שלה.
"מה קורה פה?" היא שואלת. "הרי אין לי רחם".
נכון, רק שהמוח לא יודע שהוציאו לך אותו.
המוח שלנו מתוכנן לפעול לפי מפה ביולוגית עתיקת יומין.
בדיוק כמו שיש כאבי פנטום.
מבחינת המוח, עדיין קיימת "מפה" של כל האיברים והגפיים.
גם אחרי שהאיבר נכרת, המוח ממשיך לשדר ולקבל אותות מאותה המפה, כאילו האיבר עדיין קיים.
לכן אדם יכול "להרגיש" יד שנעלמה, או אפילו להרגיש בה כאב.
כך גם במקרה של אותה אישה. מבחינתו של המוח, כל האיברים בגופה קיימים והוא ממשיך לשלוח פקודות לרחם כדי להגדיל אותו, לתקן אותו, להכין אותו למילוי התפקיד שלו.
גם אם כירורגית הרחם כבר איננו, המוח מתעקש "להפעיל" אותו.
במקרה של אותה אישה, היא עברה הפלה כואבת לפני הסרטן הראשון. אחרי ההפלה היא נכנסה לדיכאון עמוק ולא הצליחה להביא יותר ילדים.
מבחינה רגשית ונפשית, היא חיה מאז באשמה גדולה על אי יכולתה להיכנס להריון בנוסף לסיבוכים פיזיים שנגרמו לה, מבחינה רפואית, בעת ההפלה.
מבחינת הטיפול הרגשי, הקונפליקט שיצר בתוכה את הסרטן הראשון עדיין פעיל. היא לא עיכלה ולא עיבדה את האובדן. למעשה אין יום שהיא לא מתאבלת ולא מרגישה אשמה כבדה על כך שנאלצה להפיל.
הקונפליקט שלה עדיין פעיל.
המוח שלה, זה שאחראי על ההישרדות וההתרבות שלה, מבקש לעזור לה להתגבר על הקונפליקט והוא מייצר תאים "סרטניים" שהם למעשה מיומות/שרירנים.
המטרה של המוח היא מטרה ביולוגית/הישרדותית והיא לחזק את הרחם כדי שיהיה "מקום טוב וחזק להחזיק בו את הוולד".
כל עוד הקונפליקט פעיל, המוח ממשיך להפעיל את אותה תוכנית ביולוגית.
אז למוח לא משנה שאין לך רחם. הוא רוצה לעזור לך להתמודד עם הקונפליקט והוא עושה את זה בדרך היחידה שהוא מכיר.
וכרגע, עם הישנות הסרטן, המשמעות הרגשית שיש לטפל בה, היא לשחרר את הסיפור, לסלוח לעצמה ולהסכים להיפטר מאותו סיפור כואב.
כל עוד הקונפליקט לא משתחרר, המוח ימשיך לתת פקודות ל"רחם", גם אם בפועל הוא כבר לא שם.
יש פה מסקנה אחת והיא שהגוף שלנו (המוח שלנו) לא פועל נגדנו אלא פשוט מנסה לעזור לנו לשרוד.
לעתים הפתרון איננו רק בהסרה פיזית של איברים אלא בהקשבה עמוקה למה שהנפש מבקשת.
בכל מחלה, על אחת כמה וכמה בסרטן, אני רוצה להבין מהו הסיפור הרגשי שגרם לבעיה הפיזית הזו?
איזה כאב או אובדן עדיין מבקש להישמע?
מה אני צריך לפתור בלב שלי כדי שהגוף יוכל להרפות?
אמנם המוח שלך לא יודע שאין לך רחם אבל רק את יכולה לדעת שהגיע הזמן לשחרר את הקונפליקט. ולשחרר אותך לחופשי...כדי שהביולוגיה שלך תוכל להירגע ולהירפא.
