ראשית כל, נא לנשום עמוק. סרטן אינו גזר דין מוות.
בכל מקרה של גילוי גוש סרטני תמיד יש מה לעשות.
ברוך הבא למסע של חייך.
חשובה מאד התגובה הרגשית שלך בעת הגילוי.
אם הגבת לפרוגנוזה בפחד, חרדה או שהרגשת איום ממשי על חייך, יהיו לכך השלכות על תהליך הריפוי שלך. הבשורה הטובה היא שגם בכך ניתן לטפל בטיפול תודעתי - רגשי.
חוקרים מצאו שאצל מחלימי סרטן רבים, נרשמה תגובה מאופקת ומאוזנת בעת גילוי הסרטן. הסוד להבראה, לפי ספרו של ד"ר ברני סיגל "אהבה, רפואה וניסים", הוא חוסן נפשי ושינוי תודעתי. מחלימי הסרטן אשר הצליחו ליצור שינוי תודעתי, חיו יותר שנים, הביאו לצמיחה אישית בחייהם וחוו שיפור באיכות חייהם.
הסיבות להחלמה הן רבות ביניהן פתרון קונפליקטים נפשיים עמוקים, שחרור פחדים עתיקים, שינוי בעיסוק הנוכחי שמביא לביטוי כישרונות ורצונות חבויים, שינוי ביחסים אישיים קרובים, שינוי תפיסה ביחס לתפקיד אותו אנו ממלאים בעולם הפרטי שלנו ועוד.
כלומר, הסרטן מביא עמו קריאה לשינוי.
יש פה קריאת השכמה להתחיל לבחון את חיינו ולבדוק איזה שינויים עלינו לעשות בחיינו. השינוי אינו חייב להיות פיזי כמו גירושין או פיטורין. הוא בהחלט יכול להיות שינוי תודעתי או תפיסתי. כזה שמכניס שלווה, חמלה, משמעות ושמחה לחיינו.
שנית, לקיחת אחריות על הסרטן שנוצר בגופנו.
כמובן שאנחנו לא אשמים במה שקרה, אך לקיחת אחריות היא ההפך הגמור מלהיות קורבן לסרטן.
משפטים כמו "למה זה קרה לי"או "מה עשיתי שזה מגיע לי" וכו' רק מנציחים את הקורבנות.
לקחת אחריות זה אומר שעלינו לדעת שכוחות הריפוי נמצאים אצלנו ולא אצל אף רופא או מטפל ועכשיו עלינו להשיב לגוף את כוחות הריפוי הטבעיים שלו.
עלינו להכיר לעומק את סוג הסרטן. לקרוא עליו, ללמוד אותו, להבין בו. לחקור לעומק ולהבין מה בדיוק נוצר לי בגוף. לא רק מבחינה פתולוגית אלא גם מבחינה תודעתית, רגשית ורוחנית.
מטרת העל שלנו היא להכיר את הסרטן כ"כ טוב עד שלא נפחד ממנו יותר.
נכיר אותו כ"כ טוב עד שנהפוך את האונקולוג להיות היועץ שלנו, במקום זה שיגזור את דינינו, חלילה.
לרופאים יש נטייה להתחפש לאלוהים לפעמים.
אני מוצא שלא מעט אנשים רגילים לקבל את דברי הרופא כאמת צרופה. כנראה שהורגלנו לכך בילדותינו. אני מאמין בגישת "הלקוח החכם". זה שלומד וחוקר את מצבו הרפואי. במיוחד בסרטן אשר גורר עמו שורת תותחים כבדים כמו כימותרפיה, ניתוחים והקרנות.
בכל פנייה שלנו לרופא, אנחנו מעבירים אליו את האחריות לריפוי שלנו. באמת שזו תפיסה לא הגיונית. רק אנחנו אדונים לגופנו. רק אנחנו יכולים לרפא את עצמנו.
הרופא (כל רופא) יכול רק לייעץ לנו. מעבר לתרופה שהוא רושם חשוב שנבין מה בעצם הוא מייעץ לנו? מה הוא מאבחן שיש לנו? מה, לדעתו, הגורמים לבעיה?
אם הוא לא יודע לענות או שאין לו זמן לענות על שאלות שלנו, איך נבין את הבעיה ונרפא את עצמנו?
לפני שאתם פונים לרופא תשאלו את עצמכם איפה בדיוק טעיתם? למה הגוף שלי חולה? מה עליי לעשות כדי לחזק את מערכת החיסון שלי ולהבריא?
אל תחשבו שאם הרופא הזה חכם יותר מכם הוא מסוגל לרפא אתכם. זו דרך מחשבה שגויה וישנה . לאדם שיושב מעברו השני של השולחן יש המון לחצים שלכם אין. הוא לא מסוגל לקרוא את כל המאמרים והמחקרים החדשים שיוצאים, מדי יום ביומו, ואשר עוסקים בתחום ההתמחות שלו. אולי לכם, עכשיו, יש את הזמן הזה?
כבר נתקלתי בלקוחות חכמים שמצאו והביאו לרופא שלהם סימוכין למחקרים חדשים שיצאו לקבוצות ניסוי או לטיפולים חדשניים אליהם הרופא לא היה חשוף עד כה.
אין לרופא סמכות בלעדית על הבריאות שלכם. אתם היחידים שמוסמכים לטפל בעצמכם לפי מיטב שיקול הדעת שלכם. ואם אתם לא יודעים - תלמדו.
התייחסו אליו כיועץ. הוא יכול להיות יועץ טוב או פחות טוב. בכל מקרה תמיד אפשר להחליף יועץ אם אתם לא מרוצים ממנו.
פחות להישען על הרופא או המטפל כבעל סמכות. יותר להבין וללמוד בעצמכם.
אפשר להצטרף לקבוצות תמיכה פרונטליות או באינטרנט, אפשר לבקש לקבל חוות דעת שונות, להכיר אנשים שגם חלו ולתשאל אותם (כל מי שנפנה אליו ישמח לעזור לנו). יש לא מעט חומר בעברית אך הרבה יותר באנגלית.
#ראה מקורות מידע.
אם אטיל את הסמכות הבלעדית לבריאות שלי על אדם אחר זה יהפוך אותי לנטול סמכות.
שלישית, מעבר לפרוטוקול האונקולוגי המוצע, רצוי להתחיל ולבדוק טיפולים משלימים כגון: טיפול רגשי, דיקור, רפלקסולוגיה וטיפולי מגע שונים, שטיפה אנרגטית, מדיטציות, דמיון מודרך, צמחי מרפא, שינוי תזונתי, ובכלל…אימוץ אורח חיים שונה מזה שהכרת עד היום.
אין כל הכרח לצרוך את כל הטיפולים וגם לא אף אחד מהם. אנשים שונים נמשכים לטיפולים שונים כיד הדמיון הטובה. יש מגוון גדול של מטפלים מעולים בכל תחום.
