סיפורי הבראה

פוגש סרטן

לפני שנה וחצי הגיעה המכה. אחת כזו חזקה שמטלטלת אותך מהיסוד, וגורמת לך להבין שהכל בחיים זמני.
מכה שפוגעת בך בול "בפוני" , בסנטר שלך ובמרכז המהות של עצם קיומך. מכה שיכולה לשבור את הרוח והאמונה ולהכניס פנימה את כל השדים, אחת כזו שאתה רק קורא ושומע מסיפורים של אחרים ופתאום זה אצלך פה בבית - יש לי גידול סרטני.

מה עושים עכשיו ? איך מתמודדים? לרגעים אתה מרגיש פחד גדול , העיקר מהלא נודע.

מהר מאד אני מאושפז בבית חולים , מנותח פעם אחת , מתחיל ניתוח נוסף בו אני מאבד את הדופק ולחץ הדם ומוצא את עצמי מורדם ומונשם למשך שבועיים ימים בהם אני פוגש מלאכים ומדבר עם אלוהים , בו בזמן שאשתי , הוריי וילדיי כולם מגויסים למעני והכל במדינה זרה אי שם באפריקה.

לא אקח אתכם לכל המסע ובקיצור ביליתי 45 יום בטיפול נמרץ, עובר שני ניתוחים נוספים, בדיקות, סריקות , צינורות בכל הגוף תרופות- בקיצור כל החבילה.  
בדרך נס , בעזרת אמונה וכוח רצון ובכוחו של בורא עולם, הצלחתי להתאושש ולחזור לעצמי עד שבסוף יוני שוחררתי הביתה מבית החולים.  

אני יכול להגיד שהייתי בר מזל ושאלוהים "נגע" בי. חזרתי שבור ותשוש, 16 ק"ג פחות,  שבור ומצולק בכל חלק גופי העליון ובעיקר בנשמה. מנסה למצוא את המקום שלי חזרה בבית,  מול אשתי והילדים,  לילות מסויטים,  חוסר תאבון ומצב-רוח ירוד רוב הזמן.

תהליך השיקום שלי היה קשוח ותובעני וכלל טיפולי הקרנות יומיים,  פיזיותרפיה ואימון גופני,  דיאטה קשוחה ובעיקר הרבה מאד עבודה אישית פנימית ועמוקה. בתהליך הזה גם התוודעתי  ל ספי דורי שהיה המטפל שלי.

לפגישה הראשונה עם ספי הגעתי מאד סקפטי. השיחה התקיימה בזום (אני גר בחו"ל) ובכלל לא הבנתי למה אני צריך לדבר עם מטפל ואיך בחור חזק ,גדול ואמיץ כמוני בכלל צריך לשתף ברגשות ובכאבים שלו.

החיבור היה מיידי. אפילו שזה נעשה בשלט רחוק משהו שם הרגיש לי נכון ואמיתי. מהר מאד הבנתי שיש לי על מי להישען , מישהו שאני יכול לבטוח בו למרות ואולי דווקא בגלל שאני לא מכיר אותו.
ספי ברגישות ונחישות האופיינית לו הראה לי דרך אחרת להסתכל על הדברים , הבנתי דרכו איך לקבל בהבנה (עד כמה זה נשמע סוריאליסטי) את מה שקרה לי. שישנה סיבה שהיקום הוריד אותי על הברכיים , ולא לחינם,  אלא שאעצור רגע ואקשיב. לעצמי. למשפחה שלי. לנפש שלי וללב שלי.

ספי לימד אותי לנשום. דבר בסיסי שכמה זה מוזר , לא ממש ידעתי לעשות אותו. הכרתי דרכו את עולם המדיטציה וכמה שניסיתי לשמוע סשנים אחרים תמיד בסוף חזרתי למדיטציה שלו , עם הקול העמוק והחודר , עם הכוונה ועם החיבור המיוחד שהיה לנו. בכיתי את נשמתי כל פעם מחדש עד שלאט לאט הבנתי ש תם ונשלם. הנני כאן, זכיתי לחיות

הסשנים עם ספי הפכו לשגרה דו שבועית בה זו היתה השעה שלי לברוח מהכל ולאט לאט לקלף את השכבות ולנסות להבין את השיעור.
להבין שאין לי טעם להתעסק ב למה זה קרה דווקא לי אלא יותר ב איך אני עובר את זה עכשיו מכאן והלאה
למדנו לבודד את הסיבות שככל הנראה הביאו עליי את המחלה הנוראה הזו.  למדתי להאמין חזרה , להיות בעשייה,  להתמיד, להבין שזה בסדר גם לא לרצות לקום מהמיטה בבוקר ולהיות עם עצמי ורק להתקדם כל יום. קצת. עוד צעד. עוד פסיעה לעבר ההחלמה. ולהבין יותר מהכל שאני Blessed,  מבורך ושזכיתי בחיים שלי בחזרה.

שלא נתבלבל , היו משברים בדרך ואחרי כמה חודשים של טיפול הרגשתי שמספיק לי, שאני לא רוצה יותר וצריך קצת להרפות.
שוב, ברגישות גדולה, מצאתי את ספי מכיל ומבין את המקום שלי ופשוט שחרר. נתן לי את הזמן שלי להתכנס חזרה. בזמן הזה המשכתי להקשיב למדיטציות האישיות שלו , המשכתי בקצב שלי להתקדם ולחזור לעצמי ושהרגשתי "געגוע " ורצון לדבר שוב , ספי היה שם ב 100% האופייני לו.

היום אני 7 חודשים אחרי השחרור מביה"ח. חזק ובריא ברוך השם.
חזרתי לעשות את הספורט שאני כ"כ אוהב, חזר לי הטעם לאוכל והחיוניות לחיים.
למדתי לשחרר, להבין שמה שלא שלי פשוט לא נועד להיות שם. לא אם זה אנשים שהלכו לאיבוד או סתם דברים חומרים.

יש לי עוד דרך ארוכה אין ספק. יש לי המון מה ללמוד ולאן להתפתח, אבל אני מרגיש אדם חדש היום ובתקווה גם אדם טוב יותר ואין לי ספק שלתהליך שעברתי עם ספי היה חלק גדול בשיקום שלי ועל כך אהיה אסיר תודה לנצח. תמיד שם, תמיד זמין ותמיד יודע להגיד את הדבר הנכון ולדייק אותי.
הרווחתי חבר לחיים.