הסיפור של אלעד

"כבר הגיעו להיפרד ממני"
לפני עשר שנים, הודיעו הרופאים לאלעד קרן שהסיפור שלו פחות או יותר גמור. שיש לו עוד עשר שנים לחיות במקרה הטוב, עם לוקמיה לימפטית כרונית. 
אחרי תקופת גיהינום, הוא זכה בחייו מחדש בזכות טיפול ביולוגי חדשני. על פי המחקר האחרון - הטיפול הזה מעלים את המחלה כמעט לחלוטין.

אלעד קרן (51) כבר היה משוכנע שהוא עומד למות. מצבו החמיר עד כדי כך שמשפחתו וחבריו החלו להגיע לבית החולים להיפרד ממנו. אלא שאז קרה מבחינתו נס. הוא קיבל אישור להתחיל טיפול קו שני חדשני בתרופה ביולוגית (שילוב של ונטוקלקס וריטוקסימאב). בתוך כמה חודשים הוא החל להרגיש בריא לחלוטין. כשסיים את הטיפול, התגלו התוצאות המפתיעות – בגופו לא נמצאה שום עדות למחלה.

"הרגשתי שזה הסוף"
במשך תקופה ארוכה עבד אלעד קרן בהיי־טק, ובמקביל הופיע עם אמנים ידועים כנגן גיטרה בס. 
"הייתי רוקר, הוא מספר. "במקביל לעבודה הופעתי עם מאיר בנאי, פורטיס, היהודים. זה אומר בעיקר שעבדתי מאוד קשה ותחת לחץ עם המון טיסות טרנס אטלנטיות ששיבשו לי את מערכת השינה הטבעית, בנוסף עישנתי, צרכתי סמים שעושים מרץ וטוב על הנשמה (לזמן קצר) , בקיצור, לא שמרתי על אורח חיים בריא. 
כל שלושה ארבעה חודשים היו לי דלקות גרון.
בשלב מסוים רופא המשפחה החליט לשלוח את קרן לעשות בדיקת דם. אחרי יומיים התקשר לומר לו שמשהו נראה לא תקין. חודשיים לאחר מכן, בבדיקת מעקב נצפתה עלייה בלויקוציטים. "נכנסתי לגוגל ומצאתי אזכור ללוקמיה. אני זוכר שצחקתי במשרד, 'תראו, תכף אני הולך למות'. הגעתי עם החברה שלי להמטולוגית, קצת משועשע, והיא אומרת לי בפנים בלי שום הכנה: 'זה נראה שיש לך לוקמיה או איידס'. בדיקת האיידס חזרה שלילית.

מה שהתגלה זה שיש לי לוקמיה לימפוציטים כרונית, CLL שהיתה נדירה לבחור צעיר בן 38 מאחר והיא נפוצה בעיקר אצל חולים בני 70 ומעלה.

התקשרתי לכולם להיפרד כי הבנתי שאני הולך למות אבל הכי הפחיד אותי להיות קירח וכחוש כלומר להראות חולה סרטן.
כשאמרו לי שיש לי סרטן הדם התפרקתי והתחלתי לבכות. קלטתי מה זה אומר, בזמנו לוקמיה זה היה השטן. לא האמנתי שמשהו כזה יכול לקרות. זה היה סרט רע. 
"ישבתי מול הרופאה שלי (שהיא הרופאה שלי עד היום דר סיגל תבור) עם אמא שלי ובמשך שעתיים והיא הסבירה לי הכול על המחלה. הבנתי שאני בשלב שלא מצריך טיפול אלא בשלב שבו צריך להיות במעקב להמתין. הכינו אותי לכך שיש לי בערך עשר שנים לחיות. זה הממוצע. לולא הטיפול ב'ונטוקלקס' ו'ריטוקסימאב' לא הייתי שורד". אבל מי בכלל חלם שדבר כזה יצוץ, הכל טיימינג בחיים!

בשלב הראשון, נכנסתי דיכאון. לא הצלחתי לצאת מהמיטה כמה ימים. אבא שלי, איש בריא וספורטאי , אובחן חודשיים אחר עם סרטן לבלב שלב 4 ותוך חודש הוא נפטר. יותר הזוי והלם מזה חברים אין!

עברתי הרבה דברים קשים אבל אף פעם לא בבת אחת כמה פצצות אטום. ישבתי בהלוויה המום. בשלב מסוים נזכרתי שהרופאה אמרה לי שזה כרוני אז חשבתי לתומי שאם אני אטפל בזה זה ייעלם. עשיתי צום, דיאטת מיצים, הילינג, עברתי לטבעונות, הפסקתי לעשן, מה שלא הציעו לי ניסיתי.  אבל המחלה התקדמה בצורה יציבה. בהתחלה לא היו לי סימפטומים. עד שבלוטות לימפה החלו לגדול והקשו לי על הנשימה והבליעה. הסתובבתי ככה כמה שנים וזה די הפך את חיי לסיוט כי חירחרתי ואם הייתי ישן בצורה לא נכון הבלוטות בגרון היו חונקות אותי… בקיצור נורא.

כשהיה בן 43, החליט קרן להפוך לאב, ויחד עם בת זוג לשעבר הביא לעולם ילדה. בשלב מסוים מצבו הצריך להתחיל בטיפולים. "זו הייתה תקופה נוראית. הדבר הכי נורא היה ההקאות. המערכת החיסונית שלי הייתה קורסת, והייתי חייב להיכנס לבידוד. נכנסתי ויצאתי מבידוד למשך כ 8 חודשים. הרגשתי נורא חולה. הכדורים נגד הבחילות לא עזרו, הדבר היחיד שאושש אותי היה קנאביס רפואי שהעלים את הבחילות ואפילו עשה לי חשק לאכול. אחרי הכימו, שלא הצלחתי לסיים את כל הפרוטוקולים שנדרשתי לעשות הפסיקו לאחר כ 4 חודשים אחרת הכימו היה הורג אותי. הגוף שלי היה חלש ושבור מהטיפולים אבל עשה רושם שהמחלה ברימיסיה, דיברו איתי על 15 שנים. בחיים לא דיברו איתי על ריפוי מלא".

גם בשלב הרמיסיה מצבו של קרן לא השתפר. הוא ירד במשקל וסבל מתופעות המטולוגיות מסובכות ונשאר חלש. באחד מסופי השבוע, הוא נדבק מבתו בדלקת ריאות. החום עלה והוא נאלץ להתאשפז. הערכים עלו והמצב הוסיף להתדרדר. "הבנו שתוקף הרמיסה פג. קיבלתי ארבעה סוגי אנטיביוטיקה לווריד וזה לא עזר. הייתי חלש, היו לי הזעות לילה, הקאות, הרגשתי רע, לקחו אותי לרנטגן על כיסא גלגלים, עם בלון חמצן. הייתי רזה, חיוור ולא יכולתי לנשום. 
הרופאים קראו לאמא שלי בבהלה. הבנתי שאני גוסס. הגיעו הרבה חברים ובני משפחה להיפרד ממני. ראו עליי שוויתרתי. הרגשתי שזה הסוף".

אבל אז, הרופאה של קרן סיפרה לו על טיפול חדש. "תוך כחודש מרגע שלקחתי את התרופה יצאתי מבית החולים. מצבי השתפר. עדיין לקח לגוף שלי זמן להתרגל לתרופה. זה טיפול ביולוגי. היו לי כאבי בטן והקאות, זה היה סבל, ועדיין לא יכולתי לצאת מהבית במשך שלושה חודשים, אבל פתאום ראו שהמחלה נעלמת, עד שפשוט הרגשתי טוב לגמרי, ולא היה שום סימן למחלה. 
לפי הפרוטוקול הייתי חייב להמשיך לקחת אותה גם כשהייתי ממש בריא. ארבעה כדורים בבוקר למשך שנתיים וזהו, אני חוזר לעבוד.

בחודש ב אוגוסט 2020  סיים קרן את הטיפול שארך שנתיים. "רצו לבדוק אם יש לי עדיין תאי לוקמיה שמסתתרים. לקחו לי ביופסיה ממח העצם, בתקווה למצוא עדות מינימלית שמאפשרת רמיסיה לתקופה ארוכה. חייתי עם ידיעה שיש לי פלוס מינוס עשר שנים לחיות. כשהגיעו תוצאות הביופסיה אמרה לי הרופאה – מתוך מאה אלף תאים – לא מצאו אפילו תא אחד. אני MRD נגטיב. כלומר אין עדות למחלה.
"כולם היו בהלם, גם בבית החולים וגם החברים, הם לא ציפו שחולה כמוני שהיה במצב מאד קשה, יגיע למצב שאין שום סימן למחלה בגוף. אני חי היום חיים רגילים לחלוטין, עובד מהבית, וזה פשוט נס. בכל פעם כשקיבלתי עדכונים על תרופות חדשות קיוויתי שזה יקרה לי. אם לפני חמש שנים זה לא היה קיים, הייתי מת. התרופה הביולוגית הצילה לי את החיים.
"אני זוכר את היום שבו קיבלתי את הקיט הראשון של התרופה, זה היה כמו לקבל מתנה ארוזה בקופסה יפה. היום עשר שנים אחרי שהתגלתה המחלה, כשנתנו לי עשר שנים פתאום אומרים לי – היי, אתה בריא, כל תפיסת העולם שלי השתנתה. 
"פתאום יש לי שאיפות, וחלומות, ואני חושב על החיים קדימה".

לינק לסרטון המתאר את תהליך ההבראה.

לרכישת הספר "סקס, סמים ומחלות קשות" לחצו כאן

לקבלת ייעוץ ראשוני, ללא עלות, מלאו פרטים