דוד ממש רוצה לחיות. הוא כ"כ רוצה לחיות שהוא לוקח מלא כדורים כבר 20 שנה.
כדורים לאיזון לחץ דם, כולסטרול, שומנים בכבד ומה לא...כל מה שהיה לרופאים להציע לו הוא לקח.. מה זה לקח? בלע!!
העיקר להמשיך ולחיות.
היום דוד בן 62. סרטן כבד סופני (לפני הגדרת הרופאים לפחות). הם שלחו אותו הביתה כי יש לו גידול בכבד + גרורות לריאות וכבר אין להם מה להציע לו יותר. הכבד שלו הרוס.
דוד ביקר אצלי כמה פעמים ואני הגעתי אליו הביתה כמה פעמים. הפעם האחרונה היתה לפני כחודש...הוא היה כחוש, מלא בצקות בגפיים, מצומק מאד, חיוור. מבט שליו בעיניים כמי שהשלים עם מצבו.
בהתייעצות עם אשתו הוחלט להפסיק לו את כל הכדורים, את כל התרופות ולהתמקד בהומאופתיה, במדיטציות, תרפיית נשימות ובצום מים של 5 ימים (גם ככה לא היה לו תיאבון).
תוך 3 ימים אפשר היה לראות שהוא מתחיל לחזור לעצמו.
הצ'י חזר אליו. הבצקות נעלמו...התיאבון גבר. מישהו פה מתחיל להתעורר על עצמו מחדש.
תכלס, לא באמת אפשר לדעת, כרגע, לאן כל זה הולך...אפשר רק לנחש ולקוות לטוב.
נכון לעכשיו הבנו שהתרופות הרבות שלקח כל השנים הרסו לו את הכבד. טיפולי הכימו לא רק שלא עזרו אלא עשו את ההיפך. פשוט הכבד שלו לא יכול היה להכיל את כל הרעלים שלקח עם השנים ומערכת החיסון שלו היתה חלשה בטירוף.
נכון לעכשיו הוא ממשיך בתהליך ההחלמה שלו בביתו, מוקף בכל בני ביתו ובסביבת ריפוי מושלמת.
יש כוח דוד.
